החלטה בתיק ע"א 4540-06-13

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא, בתיק 29728-06-12 (כב' השופט סובל) מתאריך 17.4.13, אשר חייב את המבקש לשלם למשיב סך של 1,202,838 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (17.6.12), וכן חייבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 60,000 ש"ח.

רקע ופסק דינו של בית משפט קמא :

1.                 המשיב עו"ד במקצועו, הגיש נגד המבקש תביעה כספית בסדר דין מקוצר,  לתשלום חוב שכר טרחה אשר עוגן בהסכם שצורף לכתב התביעה, וכך גם שכ"ט עו"ד  בגין הגשת תביעת הוכחת חוב עבור המבקש, במסגרת פירוקה של חברת אמינות מוקד ארצי (1978) בע"מ (להלן: החברה).

2.         למבקש ניתנה רשות להתגונן (במסגרת הסדר דיוני, מתאריך 10.2.13) ונקבעו מועדים מוסכמים להגשת תצהירי עדות ראשית ושני מועדים לשמיעת ראיות. בהתאם, המשיב הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. המבקש הגיש בקשות שונות לארכה להגשת תצהירו בשל מצבו הרפואי אולם בקשות אלו נדחו והוא הגיש לבסוף תצהיר עדות ראשית מטעמו. כמו כן, הוגשו על ידו בקשה לסילוק התביעה על הסף וכן בקשה לדחיית הדיון בשל מצבו הרפואי, תוך הצגת אישורים רפואיים. גם בקשות אלו נדחו על ידי בית המשפט.

3.         על פי המתואר בפסק הדין של בית משפט קמא, המבקש לא התייצב לדיון שנקבע לתאריך 14.4.13 בטענה כי הוא חולה, אולם בית המשפט  הורה על קיום הדיון במועדו בנוכחות בא-כוחו של המבקש,  תוך שבית המשפט היה נכון לדחות את שמיעת עדותו של המבקש ועדיו למועד אחר.

אולם, בשעה שהחל הדיון, הודיע בא-כוחו על הפסקת ייצוג המבקש בתיק ועזב את אולם בית המשפט. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי חרף טענות המבקש שמצבו הרפואי אינו מאפשר לו לטפל בענייניו המשפטיים, הגיש המבקש כנגד המשיב תביעה בסך של 2,000,000 ש"ח. בסופו של יום, בית משפט קמא סבר כי המבקש נוקט ב "תרגילי סחבת מכוונים" וכי לא מצבו הרפואי של המבקש מונע ממנו לקיים את הדיון, תוך שהמבקש חפץ להכתיב לבית המשפט את אשר הוא חפץ.

 4.        משכך בחן בית המשפט את טענות המשיב מחד גיסא ואת טענותיו של המבקש מאידך גיסא לרבות בהסתמך על החומר שהגיש המשיב מטעמו וכן העדים מטעמו, וחייב את המבקש במפורט לעיל.

טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע:

טענות המבקש:

5.         המבקש טען כי מהפן הפרוצדוראלי, פסק הדין של בית משפט קמא ניתן במעמד צד אחד, ללא שניתנה לו אפשרות להתגונן כראוי, בניגוד לסדרי הדין (דהיינו, ללא הליכי גילוי, טענות מקדמיות וסיכומים). כמו כן טען המבקש כי חרף העובדה שהציג תעודה רפואית בתמיכה לכך שהוא לא יכול היה להתייצב לדיון בשל מצבו הרפואי, בית המשפט התעלם מכך, וביכר לקיים דיון לגופם של דברים מבלי שניתנה לו הזדמנות להציג את עמדתו.

6.         מבחינה מהותית טען המבקש כי התובענה "מופרכת" והמשיב לא השיג כל הישגים שיש בהם כדי להצדיק את הסכומים שנתבעו, מה עוד שהוא כבר שילם שכ"ט בהיקף של כמיליון ש"ח. כמו כן הצביע המבקש על טעויות שונות בפסק הדין, כגון סיווג שגוי של תביעת הוכחת החוב ואי בירור התביעה שכנגד שהגיש נגד המשיב.

7.         מבחינת סיכויי הערעור הפנה המבקש לנטען על ידו בהודעת הערעור לרבות אשר נטען על ידו בעניין מצבו הרפואי והתעודות הרפואיות שהציג. וכי בית המשפט מיהר לחרוץ את דינו כחולה "מדומה".

8.         מבחינת מאזן הנוחות טען המבקש כי אין בידו כספים נזילים, כדי לשלם את הסכום הפסוק, והוא יאלץ למכור את דירת מגוריו, בהעדר נכסים אחרים. בנוסף המבקש ציין כי הוא זכאי לקבל כספים עתידיים במסגרת פירוק החברה (להלן: כספי פירוק), כספים שעליהם כבר מוטל עיקול לטובת המשיב. לטענתו, עצם זכאותו  לקבלת כספי הפירוק אשר עולים על הסכום הפסוק, מעידים כי לא נשקפת כל סכנה שאם יידחה הערעור, לא יוכל המשיב להיפרע הימנו. המבקש עמד על כך שעל פי הפסיקה, כאשר מדובר במימוש דירת מגורים ובמקרים מסוימים מקרקעין אחרים כדי לשלם סכום פסוק, מדובר בחריג לכלל שאין לעכב פסק דין כספי. לטענת המבקש מדובר בנזק בלתי הפיך שייגרם שכן מכירת דירת מגורים מהווה "יצירת עובדות מוגמרות".

9.         בתצהיר מטעמו, שב וטען המבקש כי יוכל לפרוע את הסכום הפסוק רק אם ימכור את דירת המגורים שלו ושל בת-זוגו ומכירת הדירה תגרום לו נזק בלתי הפיך. בנוסף הפנה לכספי הפירוק ולעיקול אשר מוטל עליהם לטובת המשיב, אשר יש בכך כדי להעיד, לדידו של המבקש, כי לא צפויה סכנה שהוא (המבקש) לא יוכל לקיים את פסק הדין של בית משפט קמא.

טענות המשיב:

10.       לטענת המשיב, המבקש עושה שימוש ציני במחלתו בניסיון להאריך ולסרבל את הדיונים בתביעה נגדו, והפנה גם לניסיונותיו של המבקש להגיש תביעה אישית נגד כב' השופטת אלשייך והנהלת בתי המשפט בטענה כי הללו אחראים להחלטות שגויות שקיבל. לטענתו, המבקש הינו אדם בעל אמצעים רבים, כולל מספר דירות בתל אביב, מפעל מושכר בראשון לציון, נכסים נוספים בארץ ובחו"ל (דירות אשר שימשו למשרדי החברה ודירה בפריז) וכן כספים רבים שקיבל במסגרת מכירת מניות בחברת סקאן גרופ בנתניה, בניגוד להחלטת בית משפט קמא שהטיל צו עיקול על המניות הללו. כן הפנה לכספי פירוק של החברה בהיקף של כ-2.3 מיליון ש"ח להם המבקש זכאי ולכך שהמבקש נוהג לרשום את רכושו על שם ילדיו, כדי להבריח את רכושו, כפי שהסתבר גם בדיון מתאריך 4.11.12 בפני כב' הרשמת הבכירה שוורץ, בבקשת המשיב לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד ולהחלטה בעניין (להלן: הדיון בעיקול). על כן טען המשיב, כי אין כל מקום לקבל את טענת המבקש שייאלץ למכור את דירת מגוריו.

11.       בנוסף הפנה המשיב לבקשת המבקש להמרת העיקול על כספי הפירוק ונכסים אחרים, בדירת המגורים שלו אשר כינה אותה כ"דירה יוקרתית וגדולה" אשר שווה למעלה מ-4 מיליוני ש"ח, אותה דירה שביחס אליה טען כאן כי אם ייאלץ למכור אותה ייגרם לו נזק בלתי הפיך. כן טען המשיב כי המבקש יכול היה לפעול לשם קבלת הלוואה כדי לשלם את הסכום הפסוק או לשעבד את דירת המגורים כדי שיוכל לעמוד בתשלום הסכום הפסוק. מעבר לכל האמור, הצביע המשיב על כך שהמבקש לא תמך את טענותיו בתצהיר כנדרש אלא טען בעלמא בלבד, כי אין לו כספים נזילים.

על כן טען המשיב כי במקרה דנן מדובר בפסק דין כספי בלבד, והמבקש אינו עומד בחריגים אשר יצדיקו את עיכוב הביצוע של פסק הדין של בית משפט קמא.

12.       מבחינת סיכוי הערעור טען המשיב כי אלה נמוכים ביותר, מה עוד שאם כטענת המבקש מדובר בערעור שדומה במהותו לבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יתכבד ויגיש בקשה לפי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). מה עוד שבלאוו הכי לא מדובר בפסק דין במעמד צד אחד שכן המבקש היה מיוצג בדיון על ידי בא-כוחו אלא שזה עזב את הדיון בעיצומו על פי הוראת המבקש. לטענת המשיב, התנהלות זו מעידה כי ככל הנראה למבקש אין כל הגנה כיוון שאחרת היה חושף אותה. כן דחה את טענות המבקש להיותו פסק הדין של בית משפט קמא פסק דין "אינסטנט", וכי ישנן טעויות בפסק הדין, והפנה לבקשות הרבות שהגיש המבקש לדחיית מועדים שונים בשל מצבו הרפואי כאשר מנגד הגיש באותם מועדים נטענים תביעה נגד המשיב וניסה להגיע לפשרה מול המשיב, ללא שניכר שהמחלה הפריעה לו.